פסק-דין בתיק ע"א 11036-09-10

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשם נ. זיתוני) מיום 28.7.10 ב-ת"א 18588-05-09 לפיו חוייבו המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב את סכום הקרן של 302,043 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור של 21.75%, או כל שיעור אחר שיהא נהוג אצל המשיב בחשבונות חוזרים דביטוריים החל ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת אגרת המשפט, וכן שכר טירחת עורך דין ומע"מ.

            פסק דין זה ניתן לאחר שבהחלטתו מיום 19.7.10 דחה כב' הרשם את בקשת הרשות להתגונן שהגישו המערערים.

ב.         העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

            ביום 27.5.09 הגיש המשיב תובענה בסדר דין מקוצר על סך 302,043 ש"ח כנגד המערערים. הוסבר בכתב התביעה שהמערערת מס' 1, המאוגדת כחברה בע"מ, היא הלקוחה של המשיב בסניפו שבתרשיחא ואילו המערערים מס' 2 ומס' 3 הם בעלי המניות ו/או המנהלים במערערת מס' 1 וערבים לתשלום חובותיה כלפי המשיב.

            המערערת מס' 1 פתחה חשבון עו"ש דביטורי אצל המשיב ביום 28.7.04 ומאז פתיחת החשבון, ובהתאם לתנאי החשבון, נתן המשיב למערערת מס' 1 מזמן לזמן הלוואות ו/או אשראי. בתאריך 25.5.09 הראה החשבון של המערערת מס' 1 יתרת חובה בסך של
302,043 ש"ח כולל ריבית.

            באשר למערערים מס' 2 ומס' 3 נטען שהם ערבים לסכום החוב שמגיע למשיב מן המערערת מס' 1 בתוספת שיעורי הריבית.

ג.          המערערים הגישו ביום 2.11.09 בקשת רשות להתגונן והטענות שהם העלו בתמצית בבקשתם הינן:

1.         תביעת המשיב בלתי מוצדקת בעליל ולוקה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים.

2.         הבנק-המשיב שולט בלקוחותיו, ולמשיב מאזן כוח בלתי סביר כלפי הלקוח.

3.         אין המערערים חבים מאומה למשיב, אדרבא, ההיפך הוא הנכון: המשיב חב כספים רבים למערערים עבור שיקים של המערערת שהמשיב מחזיק בהם שלא כדין ובניגוד למוסכם.

4.         המשיב גבה וגובה ריביות בלתי חוקיות מן המבקשים. בדעת המערערים להגיש חוות דעת מקצועית של כלכלן מוסמך ולהסתמך עליה, ולהגיש תביעה-שכנגד שתאוחד עם הדיון בתובענה של המשיב.

5.         לטענת המערערים, הואיל והמשיב מחזיק בשיקים שניתנו לפקודת המערערים בסכום העולה על יתרת החובה שבחשבון הבנק, סוכם בין הצדדים שהמשיב ישחרר את השיקים כדי לאפשר למערערים לגבות את הכספים, אך המשיב חזר בו מסיכום זה. על המשיב לשלם למערערים את הריבית המקסימלית המגיעה לפי חוק הריבית עבור השיקים שהוא מחזיק בהם שלא כדין.

            עוד טוענים המערערים שעצם קיום זכות העיכבון אין בה כדי להתגבר על חובת תום הלב הרובצת לפתחו של המשיב בפועלו מול המערערים. מכאן, שהמשיב נדרש ליתן פרטים מדוייקים אודות מספר השיקים שהמשיב מחזיק בהם עבור המערערים, ועלותם של שיקים אלה.

6.         יש בהחזקת שיקים אלה על-ידי המשיב, ושימושו הבלתי צודק בזכות העיכבון, לרבות פתיחת תיקי הוצל"פ לצדדים שלישיים, משום התנהלות בחוסר תום לב שהרי המערערים היו יכולים לגבות מן הצדדים השלישיים כספים העולים על סכום התביעה ולכסות בכך את יתרת החוב הנטענת.

            נטען גם שהמשיב לא הפעיל את זכות הקיזוז של סכום השיקים המחוללים שהמשיב פעל לגבייתם, כדי להפחית את יתרת החובה שבחשבון, ובכך פעל המשיב בחוסר תום לב.

7.         המשיב לא התרה במערערים כי בכוונתו להחזיק שיקים בחשבון, והתנהלותו זו של המשיב נגועה בחוסר תום לב.

8.         המערערים הציעו למשיב הסדר פריסת חובות, בטרם ידעו על הליקויים שנפלו בהתנהלות המשיב כלפיהם, אך התנאי של המערערים היה שהשיקים בהם מחזיק המשיב ישוחררו לידיהם. המשיב הפר הסכמה זו שבינו לבין המערערים וחזר בו מן ההסכם.

9.         סכום הריבית החריגה שגבה המשיב מן המבקשים עולה כמעט כפליים על סכום התביעה שתבע המשיב מן המערערים, וזאת בהסתמך על מכתבו של רואה החשבון של המערערת, מר ג'מאל ח'יר מיום 3.8.09, מכתב בו כותב רואה החשבון: